פטריגיום – סקירה מקיפה

פטריגיום, הפרעה נפוצה של פני העין, מאופיינת בגידול פיברווסקולרי הפולש לקרנית מהלחמית. מאמר זה מספק סקירה מדעית מעמיקה של הפתוגנזה, אפידמיולוגיה, ביטויים קליניים, אבחון וטיפול בפטריגיום. הוא גם מציע תובנות לגבי כיווני המחקר הנוכחיים והטיפולים העתידיים בתחום זה.

מבוא לפטריגיום

פטריגיום היא הפרעה כרונית ומתקדמת של פני העין הנפוצה במיוחד באוכלוסיות החשופות לרמות גבוהות של קרינה אולטרה סגולה (UV). זה נחשב לעתים קרובות למצב שפיר, עם זאת, התקדמותו עלולה להוביל לליקוי ראייה, בעיות קוסמטיות ודלקות חוזרות.

אפידמיולוגיה של פטריגיום

ההפרעה משפיע בעיקר על מבוגרים מעל גיל 40, עם שכיחות גבוהה יותר באזורים הקרובים יותר לקו המשווה. פטריגיום קשור לחשיפה מוגברת לקרינת UV, עבודה בסביבה חיצונית, מין זכר וגיל מבוגר יותר. השכיחות שלו נעה בין 0.7% ל-33% ברחבי העולם, בהתאם למיקום הגיאוגרפי, תנאי האקלים והאוכלוסייה שנבדקת.

פתוגנזה של פטריגיום

למרות שמאמינים שחשיפה לקרינת UV היא הסיבה העיקרית, הפתוגנזה המדויקת עדיין לא מובנת לחלוטין. קיים קשר חזק בין מתח חמצוני המושרה על ידי UV ודלקת בהתפתחות פטריגיום. עקה חמצונית מובילה לנזק ולמוטציות ב-DNA, התורם לשגשוג תאים, דלקת ואנגיוגנזה, חלק בלתי נפרד מהתפתחות המחלה.

עדויות מתפתחות מצביעות על כך שמחסור בתאי גזע לימבלים, זיהומים ויראליים, כגון וירוס הפפילומה האנושי (HPV), ונטיות גנטיות עשויים גם הם לתרום לפתוגנזה של פטריגיום.

ביטויים קליניים של פטריגיום

חולים עם ההפרעה עשויים להיות אסימפטומטיים בשלבים מוקדמים. עם זאת, ככל שהמצב מתקדם, הסימפטומים יכולים לכלול גירוי, אדמומיות, דמעות, תחושת גוף זר וראייה מטושטשת. הסימן הנפוץ ביותר הוא גידול בשרני, משולש, פיברווסקולרי המשתרע מהלחמית ועד הקרנית, בדרך כלל בצד האף.

אבחון

האבחנה היא קלינית בעיקרה, על סמך המראה האופייני של הנגע. עבור נגעים לא טיפוסיים או חשד לממאירות, כגון ניאופלזיה קשקשית משטח העין (OSSN), בדיקה היסטופתלוגית עשויה להיות מוצדקת.

טיפול

הטיפול העיקרי בפטריגיום הוא הסרה כירורגית. עם זאת, עקב שיעורי הישנות גבוהים (עד 88% במחקרים מסוימים), פותחו טכניקות מרובות להפחתת הישנות, כגון השתלת ממברנה של הלחמית, השתלת קרום מי שפיר ושימוש בטיפולים משלימים כמו מיטומיצין סי ו-bevacizumab.

ההתקדמות האחרונה כוללת ניתוח פטריגיום זעיר פולשני ושימוש בדבק פיברין במקום תפרים. עם זאת, טכניקות אלו זקוקות לאימות נוסף במונחים של בטיחות ויעילות לטווח ארוך.

מחקר נוכחי וכיוונים עתידיים:

מחקרים אחרונים התמקדו בביולוגיה המולקולרית של פטריגיום כדי לפתח טיפולים ממוקדים. זה כולל לימוד התפקידים של גורמי גדילה, ציטוקינים, מטריצת מטלופרוטאינזים וגורמי גדילה אנדותל כלי דם (VEGF).

מחקרים עתידיים צפויים לחקור טיפול גנטי, טיפול בתאי גזע וטיפולים תרופתיים חדשים. בנוסף, מחקר על אסטרטגיות הגנת UV, כגון קידום השימוש במשקפי שמש חוסמי UV, יכול לתרום למאמצי מניעה.

סיכום

פטריגיום, למרות שלעתים קרובות נחשב למצב שפיר, יכול להוביל לאי נוחות משמעותית ולליקוי ראייה. הבנה טובה יותר של הפתוגנזה שלו, בשילוב עם התקדמות בטכניקות כירורגיות וטיפולים חדשים, חיונית לשיפור תוצאות המטופל. כיווני מחקר עתידיים מבטיחים, עם פוטנציאל משמעותי לפיתוח של טיפולים ואסטרטגיות מניעה יעילים וממוקדים יותר.

מחבר: ד"ר מייקל מימוני