קרטוקונוס – הקשר שלו עם מחלות משטח עיניים ותפקוד לקוי של בלוטת המיבומיאן

קרטוקונוס היא מחלת קרנית המאופיינת בבלט הקרנית לצורה דמוית חרוט ומכאן שם המחלה, הדבר עלול להוביל לעיוות ראייה, רגישות לאור ואסטיגמציה. קרטוקונוס נקשר למספר הפרעות במשטח העין, כולל מחלת משטח עיניים (OSD) וחוסר תפקוד של בלוטת מיבומיאן (MGD). מאמר זה נועד כדי לתת רקע למחלקה ולהראות  את הקשר בין קרטוקונוס, OSD ו-MGD.

הבנת קרטוקונוס

קרטוקונוס הוא בדרך כלל מצב דו-צדדי (המשפיע על שתי העיניים) וא-סימטרי שמתבטא במהלך ההתבגרות ומתקדם עד העשור השלישי או הרביעי לחיים. הקרנית, במצבה הרגיל, היא המשטח הקדמי הצלול של העין, הפועלת כמו חלון השולט וממקד אור לתוך העין. כאשר מתרחש קרטוקונוס, הקרנית נחלשת, מאבדת את צורתה הכיפתית. הצורה הלא סדירה ומקדם השבירה המשתנה משפיעים על יכולת העין למקד את האור, מה שמוביל לפגיעה משמעותית בראייה.

מחלת פני העין וקרטוקונוס

Ocular Surface Disease (OSD) הוא מונח כללי למצבים המשפיעים על פני העין, כולל עין יבשה, אלרגיות ודלקת בעפעפיים. זוהי הפרעה רב-גורמית של מסך הדמעות ופני שטח העין, זאץ גורמת לאי נוחות בעיניים, להפרעות בראייה ולפגיעה אפשרית במשטח העין.

עדויות מצביעות על כך ש-OSD מתקיים לעתים קרובות יחד עם קרטוקונוס. אי סדירות בקרנית ושינויים לאחר מכן בהפצת מסך הדמעות הקשורים לקרטוקונוס עלולים לגרום לאנשים להופעת OSD. הסימפטום העיקרי של המצב, יובש בעיניים, נובע מיציבות מופחתת של מסך הדמעות והתאיידות מהירה יותר של הדמעות. אי סדירות זאת גורמת לנזק חיכוך במהלך מצמוץ, מה שמוביל לפגיעה עצבית ולגרום לאי נוחות, אדמומיות ודלקת.

ראוי גם לציין ששימוש בעדשות מגע, טיפול נפוץ למטופלים הסובלים מאסטיגמציה בקרטוקונוס, עלול להחמיר את OSD עקב גירוי והתנדפות הדמעות המוגברת. מערכת יחסים הדדית זו מחייבת ניהול מקיף המתייחס לשני התנאים.

תפקוד לקוי של בלוטת המיבומיאן וקרטוקונוס

תפקוד לקוי של בלוטת המיבומיאן (MGD) הוא מצב כרוני המאופיין בחסימה והפרשה שונה של המיבום מבלוטות המיבומיאן בעפעפיים. בלוטות המיבומיאן מייצרות חומר שמנוני שמאט את אידוי מסך הדמעות, שומר על שלמות משטח העין.

הקשר בין המחלה ל-MGD אינו מוכר כמו זה שבין קרטוקונוס ל-OSD, אך מחקרים מצביעים על שכיחות גבוהה יותר של MGD בחולי קרטוקונוס. קשר זה יכול לנבוע מההיבט הדלקתי המשותף בין מצבים אלה, אם כי נדרש מחקרים נוספים כדי לבסס לעומק את המנגנונים הבסיסיים.

בקרטוקונוס, מבנה הקרנית המשתנה עלול להוביל לאי יציבות של מסך הדמעות ולאחר מכן לקצב גבוה יותר של אידוי הדמעות. אובדן מסך הדמעות המגן חושף את פני הקרנית לסביבה, וגורם לגירוי ודלקת. דלקת מתמדת זו עלולה להשפיע על העפעפיים, ולתרום ל-MGD. בתורו, MGD מחמיר את חוסר היציבות של סרט הדמעות, מנציח מחזור של דלקת ופוגע עוד יותר בבריאות הקרנית.

ניהול מקיף של קרטוקונוס, OSD ו-MGD

הקשר המורכב בין המחלה ו OSD ו-MGD מצביע על צורך בגישה מקיפה בטיפולם. הצוות המטפל צריך לשקול את יחסי הגומלין בין מצבים אלה בעת פיתוח אסטרטגיית הטיפול.

במקרים של המחלה עם OSD או MGD במקביל,

אפשרויות הטיפול כוללות, פקקים לסתימת פתח ניקוז הדמעות בעפעף, חומרים אנטי דלקתיים או תרופות מעוררות דמעות ל-OSD. קומפרסים חמים, היגיינת עפעף  ותרופות דרך הפה או מקומיות מועילים לניהול MGD. לקרטוקונוס ובהתאם להתקדמות המחלה, הצלבת קרנית, עדשות מגע מיוחדות, ובמקרים מסוימים, השתלת קרנית הן אפשרויות טיפול עבור קרטוקונוס.

לסיכום, קרטוקונוס, מחלת פני העין והפרעה בתפקוד בלוטת המיבומיאן חולקים מאפיינים משותפים המחזקים זה את זה, ומסלימים את ההתקדמות והחומרה של כל מצב. יש צורך במחקים נוספים כדי להבין את המנגנונים וע״י כך נוכל לשפר את דרכי הטיפול.

קרדיט: ד"ר אסף פרימן